פסק-דין בתיק ת"א 2095-09

1.         עילת התביעה

בכתב התביעה נאמר כי התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם לרכישת נכס בבניין אותה עמדה הנתבעת לבנות.

התובעת היא בבעלות מר רפי סוויד (להלן: " סוויד").

התובעת רכשה מהנתבעת את קומה ב' בבניין ביהוד (להלן: הנכס) עבור חברת מוקד אימון סביון 1981 בע"מ (להלן: " מוקד") אשר היתה באותו מועד בבעלות המלאה של סוויד.

נטען כי על פי הוראות הסכם המכר, ניתנה לתובעת אופציה לרכוש מקומות חניה נוספים בחניון הבניין של הנכס מעבר למקומות חנייה אשר נרכשו על ידה במעמד חתימת ההסכם.

התובעת ביקשה לפעול על פי ההסכם שנכרת ולממש את האופציה בהתאם לסכום התמורה אשר סוכם בין הצדדים.

נטען כי הנתבעת ניסתה להתחמק מהתחייבויותיה להעתר בחיוב לדרישת התובעת למימוש האופציה.

כאשר הסתבר לנתבעת כי התובעת איננה מתכוונת לוותר על הזכות, יצרה הנתבעת תביעה משפטית יחד עם שתי חברות נוספות הנמצאות בבעלותו של מר דוד מררי (להלן: " מררי") שהוא גם בעל מניות בנתבעת.

הוגשה תביעת סרק כספית נגד התובעת ונגד חברת מוקד.

התובעת צירפה לכתב התביעה זכרון דברים ראשוני מיום 25.6.02.

לאחר החתימה על זכרון הדברים, המשיכו הצדדים לנהל מו"מ בדבר תנאי ההתקשרות. כשנה לאחר ניהול המו"מ נכרת הסכם מכר, במסגרתו רכשה התובעת את הנכס ברמת המעטפת בלבד וכן 14 מקומות חנייה בקומת המרתף (להלן : " הסכם המכר").

מאחר והתובעת לא ידעה באותו מועד מה יהיה מניין מקומות החנייה לו תזקק לעתיד, הגיעו הצדדים להסכמה על פיה תוקצה לתובעת אופציה לרכישת מקומות חנייה נוספים.

נטען כי הסכמה זו קיבלה ביטוי בהסכם המכר ואף נקבע המחיר לרכישת החניות הנוספות.

בספטמבר 2004 ביקשה התובעת לממש את האופציה ופירטה במסגרת כתב התביעה פניות שונות בעניין זה.

בנובמבר 2004 שלחה הנתבעת לתובעת טיוטת הסכם לרכישת 16 מקומות חנייה, שיש בה כדי להוות הכרה בזכות התובעת לרכוש מקומות חנייה נוספים.
במסגרת המגעים בין הצדדים לאחר משלוח הטיוטה, הועלתה הטענה כי הנתבעת טרם הגיעה להסכמה עם יתר הבעלים של המקרקעין עליהם ניבנה הבניין באשר לחלוקת החניות ביניהם.

המגעים התמשכו עד שנת 2007. בספטמבר 2007 הועלתה לראשונה טענת הנתבעת כי דרישת התובעת לרכוש חניות נוספות הינה בגדר טענה משונה ללא מתן הסבר.

במכתב מיום 8.9.08, אשר נשלח על ידי הנתבעת, ניתנה לראשונה פרשנות חדשה להוראות הסכם המכר, לפיה ניתנה לתובעת זכות סירוב ראשונה בלבד והיא כפופה לקבלת אישורים אשר לא התקבלו. לכן, טענה הנתבעת כי אין היא מחוייבת באופציה שניתנה לתובעת לרכוש חניות נוספות.

התובעת ביקשה כי בית משפט יצהיר כי על פי הסכם המכר עומדת לה אופציה לרכוש מקומות חנייה בבניין בו מצוי הנכס וצו המחייב את הנתבעת למכור לתובעת 16 מקומות חניה נוספים, בתמורה של 8000 דולר עבור מקום חנייה בקומת המרתף התחתונה ובסך 14,000 דולר עבור מקום חניה בקומת המרתף העליונה.